<h1>בה"ג הלכ' נדרים</h1>
<h2>דף ח:</h2>
רבינא הוה ליה נדרא לדביתהו, אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו, אמר ליה אי מיכנפין אין אי לא מיכנפי לא, שמע מינה תלת, שמע מינה לא מתבעי למישרא נידרא באתרא דרבה, ושמע מינה כי מיכנפין שפיר דמי, ושמע מינה לא מיכנפי לא. ושמתא אפילו באתריה דרבה, ויחיד מומחה שרי שמתא.
<h2>דף ט.</h2>
דאסיר ליה לבר ישראל למידר נידרא, ומאן דנדר ומשתבע למיסר מידעם עליה או מיעבד מידעם חוטא הוא, ואי עבר ונדר מיחייב לקיומי. ומנלן דאסיר למינדר, דכתיב (דברים כ"ג, כ"ג) וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא הא לא חדלת איכא חטא, וכתיב (קהלת ה', ד') טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. והני מילי מילתא דלא מחייב בה מצוה דלא רמיא עליה, אבל היכא דקא נדר ומשתבע לקיומי מצוה מילתא דמיחייב בה שפיר דמי, דאמר רב גידל אמר רב (ח'.) מנין שנשבעין לקיים את המצוה, שנאמר (תהלים קי"ט, ק"ו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, ומקשינן, אמאי כיון דמושבע עליה מהר סיני הוה ליה כמוציא שם שמים לבטלה, אמרי משום לזרוזי נפשיה שפיר דמי.
<h2>דף טו:</h2>
קרבן לא אוכל לך, הקרבן שאוכל לך, לא קרבן אוכל לך, מותר. (ט"ז.) שבועה לא אוכל לך, השבועה שאוכל לך, לא שבועה לא אוכל לך, אסור, זה חומר בשבועות מבנדרים. חומר בנדרים מבשבועות כיצד, אמר קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפילין שאני מניח, בנדרים אסור בשבועות מותר, שאין נשבעין לעבור על המצות. (י"ז.) יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה, כיצד, הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת, שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל אינו חייב אלא אחת.
<h2>דף כ.</h2>
תניא לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות, ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים, ואל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ שסופך להאכילך תרומה, ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך בא לידי ניאוף. רבי אחי ברבי יאשיה אומר כל המסתכל בנשים סוף שהוא בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקיבה של אשה הווין לו בנים שאינן מהוגנין, אמר רב יוסף ובאשתו נידה, אמר רבי שמעון בן לקיש עקיבה דקתני הכא מקום התורף מקום שהוא מכוון כנגד העקב.
<h2>דף כא:</h2>
והיכא דנדר או דאישתבע ואיחרט ביה וקא בעי לאיתשולי עליה אתי לקמיה רבנן ומיחרט ביה אי נמי דאמר אדעתא דהכי לא נדרי ושרו ליה נדריה, כההוא דאתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר ליה אי הוה ההיא שעתא איניש דמיתבה דעתיך מי הוה מישתבעת, א"ל לאו, שרא ליה שבועתיה. ומתבעי לחכם למימר ליה שרי לך, ואי א"ל מופר לך מבוטל לך לא אמר ולא כלום דא"ר יוחנן (ע"ז:) חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם לא אמר ולא כלום מאי טעמא, דכתיב (ויקרא י"ז, ב' במדבר כ"ו, ב') זה הדבר אשר צוה ה' לאמר ותניא חכם מתיר ואין הבעל מתיר בעל מיפר ואין חכם מיפר. אמר לה בעל מופר ליכי מבוטל ליכי שרי. ומנלן דאית ליה היתירא לנדרא ולשבועתא, אמר רב יהודה אמר שמואל (חגיגה י'.) דכתיב (במדבר כ"ו, ג') לא יחל דברו הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו.
תניא ר' יהודה אומר אומרין לו לאדם לב זה עליך ואמר לאו, מתירין אותו. רבי ישמעאל בר' יוסי אומר משום אביו אומרין לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה כלום נדרת ואומר לאו, מתירין אותו. ההוא דאתא לקמיה דר' אמי א"ל כדו תאהית, א"ל לא ושרייה. ההוא דאתא לקמיה דרבי אלעזר א"ל בעיא ואלו לא מרגזין לה לא בעיא כלום נהר, א"ל תהא כבעיא. ההוא איתתא דאדרתה לה לברתה, אתאי לקמיה דרבי יוחנן אמר לה אילו הוה ידעת דאמרן מגיראתא דברתיך עלה אי לאו דחמאת בה אימה מלין דעזובת ברא לא אדרת יתה מי אדרתה, אמרה ליה לא ושריה. (כ"ב.) בר ברתיה דר' ינאי סבא אתא לקמיה דר' ינאי רבה א"ל אילו הוה ידעת דפותחין פינקסך ומשמשין בעובדך מי נדרת, אמר רבא מאי קראה, (משלי כ', כ"ה) ואחר נדרים לבקר.
<h2>דף כב:</h2>
אמר רבא אמר רב נחמן הלכה פותחין בחרטה ונזקקין לאלהי ישראל. משתבח ליה רבא לרב נחמן ברב סחורה דאדם גדול הוא, אמר ליה כשיבא לידך הביאהו לידי, אתא לקמיה, אמר ליה לרב נחמן אית לי נדרא למישרי, אמר ליה נדרת אדעתא דהכי, אמר ליה אין, אמר ליה כמה זמנין, רתח רב נחמן אמר ליה זיל לקילעך, נפק רב סחורה פתח פיתחא לנפשיה, רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא [ו]תפארת לעושה תפארת לו מן האדם והשתא דרתיח רב נחמן אדעתא דהכי לא נדרי, ושרא לנפשיה. ר' שמעון ברבי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמיה רבנן אמרו ליה כמה זימנין מי נדרת אדעתא דהכי אמר אין כמה זימני, והוה קא מצטערין רבנן משמשא לטולא ומטולא לשמשא, א"ל בטנית בריה דאבא שאול בן בטנית מי נדרת אדעתא דמצערין רבנן הכי, אמר לא, ושריוה רבנן. (כ"ג.) ר' ישמעאל בר' יוסי הוה ליה נידרא למישרי אתא לקמיה רבנן אמרו ליה כמה זמני מי נדרת אדעתא דהכי אמר אין, כיון דחזא ההוא קצרא דקא מצטערין רבנן מחייה, אמר אדעתא דמחאי לי קצרא לא נדרי, ושרו ליה רבנן. א"ל רב אחא מדפתי לרבינא האי נולד הוא דליכא דמסיק אדעתיה דמחי ליה קצרא ותנן אין פותחין בנולד, אמר ליה לאו נולד הוא דשכיחן אפיקורי דמצערין רבנן. דביתהו דאביי הויא לה ברתה הוא אמר לקריבאי והיא אמרה לקריבה, אמר לה תתסר הנאתי עלך אי עברת על דעתאי ומסבת לה לקריבך, אזלה ואסיבתה לקריבה, אתא לקמיה דרב יוסף אמר ליה אילו הוה ידעת דעברת על דעתך ומסבא לה לקריבה מי אדרתה, אמר ליה לא ושרייה רב יוסף, ומי שרי הכי, אין והתניא מעשה באחד שהדיר את אשתו מלעלות לרגל ועברה על דעתו ועלתה לרגל בא לפני רבי יוסי אמר לו אילו היית יודע שעוברת על דעתך כלום הידרת, אמר לו לאו והתירו רבי יוסי.
<h2>דף כג:</h2>
הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה כולה יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור כל השנה כולה יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר. אי הוה זכור בשעת הנדר עקריה לתנאיה וקיימיה לנדריה, אמר אביי תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר, רבה אמר כגון שהתנה בראש השנה ולא ידע ממאי אתני וקא נדר וזכור בשעת הנדר דאתני ואמר על דעת הראשונה אני עושה, בטליה לתנאיה וקיימיה לנדריה. רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא, א"ל רבא תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואת דרשת ליה בפירקא. אמר רב הונא (כ"ד:) הלכה כר' אליעזר בן יעקב, וכן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' אליעזר בן יעקב.
<h2>דף לא:</h2>
קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות העולם. שאיני נהנה למולים אסור בערלי ישראל ומותר במולי אומות העולם, שאין הערלה קרוייה אלא על שם גוים שנאמר (ירמיה ט', כ"ה) כי כל הגוים ערלים.
<h2>דף סה.</h2>
תניא המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו. מנהני מילי, אמר רב נחמן דאמר קרא (שמות ד', י"ט) ויאמר ה' אל משה במדין, אמר לו במדין נדרת לך והתר נדרך במדין, דאמר קרא (שמות ב', כ"א) ויואל משה לשבת את האיש אין ויואל אלא שבועה דכתיב (יחזקאל י"ז, י"ג) ויבא אתו באלה וכתיב (דה"ב ל"ו, י"ג) וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים וכתיב (שמואל א' י"ד, כ"ד) ויאל שאול את העם.
רבי מאיר אומר יש דברים שהן כנולד ואינן כנולד וחכמים מודין לו, כיצד קונם שאיני נושא אשה פלונית שאביה רע אמרו לו מת או שעשה תשובה, קונם לבית זה שאיני נכנס שהכלב רע בתוכו או שהנחש בתוכו אמרו לו מת הכלב או שנהרג הנחש, הרי הן כנולד ואינן כנולד, וחכמים מודין לו. ועוד אמר ר' מאיר (ס"ה:) פותחין לו מן הכתוב שבתורה ואומרים לו אילו היית יודע שאתה עובר על (ויקרא י"ט, י"ח) לא תקום ולא תטור ועל (שם י"ז) לא תשנא את אחיך בלבבך ואהבת לרעך כמוך (שם כ"ה, ל"ו) וחי אחיך עמך שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו, אמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר הרי זה מותר.
<h2>דף סה:</h2>
פותחין לאדם בכתובת אשתו. מעשה שנדר אחד מאשתו הנאה והיתה כתובתה ארבע מאות זוז ובאת לפני ר' עקיבא וחייבו ליתן לה כתובתה, אמר לו רבי שמונה מאות דינר הניח אבא נטל אחי ארבע מאות ואני ארבע מאות לא דייה שתטול היא מאתים ואני מאתים, אמר לו רבי עקיבא אפילו אתה מוכר שער ראשך חייב אתה ליתן כתובתה, אמר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר, והתירו רבי עקיבא. אמר לו אפילו אתה מוכר שער ראשך, שמעת מינה מטלטלי משתעבדי לכתובה, אמר אביי קרקע שוה שמונה מאות דינר, והא קתני שער ראשך ושער ראשך מטלטלי הוא, הכי קאמר ליה אפילו אתה מוכר שער ראשך ואוכל, שמעת מינה אין מסדרין בבעל חוב, אמר רב נחמן לומר שאין מקרעין שטר כתובה.
<h2>דף סו.</h2>
פותחין בימים טובים ובשבתות. בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר' עקיבא ולימד נדר שהותר מכללו הותר כולו, כיצד, אמר קונם שאיני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולן, שאיני נהנה לזה ולזה הותר הראשון הותרו כולן, הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין. שאיני נהנה לזה (ולזה) קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד.
פותחין לאדם לכבוד עצמו ולכבוד בניו, אומרין לו אילו היית יודע שלמחר אומרים עליך כך היא ווסתו של פלוני לגרש את נשיו ועל בנותיך יהו אומרים בנות גרושה הן מה ראת אמם של אילו להתגרש, ואמר אילו הייתי יודע שהוא כן לא הייתי נודר, הרי זה מותר.
קונם שאני נושא לפלונית כעורה והרי היא נאה, שחורה והרי היא לבנה, קצרה והרי היא ארוכה, מותר בה, לא מפני שהיא כעורה ונעשית נאה שחורה ונעשית לבנה קצרה ונעשית ארוכה אלא שהנדר בטעות.
<h2>דף סו:</h2>
ינוקתא דלא אריסא ונדרא נדרא ונערה היא, כי שמע אביה מיפר לה בההוא יומא דשמע. וכן איתתא דנסיבא ונדרה או דמשתבעא, כי שמע גברה ומיפר לה בההוא יומא דשמע הוא דהויא הפרה ואי לא לא הויא הפרה ותו לא מצי מיפר לה, וכי אמר לה לימא לה מופר ליכי מבוטל ליכי.
<h2>דף סז.</h2>
נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, הפר האב ולא הפר הבעל, היפר הבעל ולא היפר האב, אינו מופר, ואין צריך לומר שקיים אחד מהם. (ע'.) מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל, מת הבעל נתרוקנה רשות לאב, בזה יפה כח האב מכח הבעל. דבר אחר יפה כח הבעל מכח האב שהבעל מיפר בבגר והאב אינו מיפר בבגר. (ע"א.) נדרה והיא ארוסה, נתגרשה בו ביום נתארסה בו ביום אפילו למאה, אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה.
ומנלן דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה, אמר רבא דאמר קרא (במדבר ל', ז') ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה מכאן לנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין נדריה.
<h2>דף עב:</h2>
דרך תלמידי חכמים עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו אומר לה כל נדרים שנדרת בתוך ביתי הרי הן מופרין וכן הבעל עד שלא תכנס לרשותו אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין, שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר.
<h2>דף עג.</h2>
בעי רמי בר חמא חרש מהו שיפר לאשתו, אמר רב ת"ש (במדבר ל', ח') ושמע אישה פרט לאשת חרש, ש"מ.
<h2>דף עג:</h2>
בוגרת וששהת שנים עשר חודש ואלמנה שלשים יום רבי אלעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר, וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו.
<h2>דף עד.</h2>
שומרת יבם בין ליבם אחד בין לשני יבמין, רבי אלעזר אומר יפר, ורבי יהושע אומר לאחד אבל לא לשנים, רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים. אמר רבי אלעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שקנו לו שמים אינו דין שיפר נדריה, אמר לו רבי עקיבא לא אם אמרת באשה שקנה הוא לעצמו שאין לאחרים בה רשות תאמר באשה שקנו לו שמים שיש לאחרים בה רשות, אמר לו רבי יהושע עקיבא דבריך בשני יבמין מה אם אתה משיב על יבם אחד, אמר לו אין היבמה גמורה לאישה כשם שהארוסה גמורה לאישה.
<h2>דף עה.</h2>
האומר לאשה כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבוא ממקום פלוני הרי הן קיימין, לא אמר כלום, הרי הן מופרין, רבי אליעזר אומר מופר, וחכמים אומרים אינו מופר, אמר רבי אלעזר מה אם הפר נדרים שבאו לכלל אסור לא יפר נדרים שלא באו לכלל אסור, אמרו לו (במדבר ל', ט"ו) אישה יקימנו ואישה יפרנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר.
<h2>דף עו:</h2>
הפרת נדרים כל היום יש בדבר להקל ולהחמיר, כיצד, נדרה בלילי שבת מיפר בלילי שבת וביום השבת עד שתחשך, נדרה עם חשיכה מיפר עד שלא תחשך שאם לא הפר וחשכה אינו יכול להפר.
<h2>דף עז:</h2>
הפרת נדרים אין צריכה מומחין, והא (במדבר כ"ו, ד') ראשי המטות כתיב, אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן ביחיד מומחה הלכה. אמר רבא אמר רב נחמן (ע"ז:) הלכה מפירין את הנדרים מעומד ובלילה ויחידי, ובשבת אפילו היה להם איפשר מבעוד יום, ובקרובו, אלמא לאו כדינא דמי. עומד סלקא דעתך, והתניא ירד רבן גמליאל ונתעטף וישב והתיר לו נדרו, רבן גמליאל סבר אין פותחין בחרטא חכם הוא דעקר נדרא והוה ליה כי דינא ובעי עיוני, רב הונא סבר לה כרבי יהודה דאמר פותחין בחרטא ולא הוי כי דינא ואפילו מעומד, (משלי י"ב, י"ח) ולשון חכמים מרפא בעלמא הוא. אמר רב איקא בר אבין איזדקיק ליה רב לרב חננאל בקוטנא דבי רב עומד יחידי ובלילה.
לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי מבוטל ליכי כדרך שאומר לה בחול, אלא אומר טלי אכלי טלי שתי והנדר בטל מאיליו, אמר רבי יוחנן וצריך שיבטל בלבו. תניא בית שמאי אומרים בשבת מבטל בלבו ובחול מוציא בשפתיו, ובית הילל אומרים אחד זה ואחד זה מבטל בלבו ואין צריך להוציא בשפתיו. ר' אליעזר בן יעקב אומר (כ"ג.) הרוצה שידיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר, מאי קאמר כיון דאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל לא שמע ליה ולא אתי בהדיה, הכי קתני הרוצה שיאכל חבירו אצלו ומסרב בו ומדיר נדרו זירוזין הוו.
ודווקא דמפר לה בההוא יומא דשמע, ואי לא, לא הויא הפרה. וכי אמר לה לימא לה מופר ליכי מבוטל ליכי, אבל שרי ליכי ומחול ליכי לא.
<h2>דף פח.</h2>
המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה ליתן לבתו מעות אומר לה הרי מעות האילו נתונין לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעליך בהן רשות אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיו.
<h2>דף פט:</h2>
שלש נערות נדריהן קיימין, בוגרת ויתומה שמת אביה ויתומה בחיי אביה.
